27/01/2009, דני אילון
שיגורו של השליח האמריקני, ג'ורג' מיטשל, כבר השבוע לאזורנו, נותנת תוקף מעשי להצהרת הנשיא ברק אובמה מלפני שבוע, כי יפעל "באופן אגרסיבי להשגת שלום במזרח-התיכון". מסריו אלו נוצלו מיד על-ידי המתמודדים אצלנו בבחירות הקרבות לניגוח פוליטי. אנשי השמאל עולצים מהאפשרות ללחץ אמריקני מאסיבי על ישראל, אנשי הימין מודאגים, ואחרים מצהירים, על רקע הדברים, כי רק הם יוכלו לנהל את יחסי ישראל-ארה"ב באופן טוב ואפקטיבי.
כדי להבין את הדברים לאשורם, ראוי לעיין בחלקה השני של הצהרת אובמה, שהדגישה את מחויבות ארה"ב לביטחון ישראל ולזכותה להגן על עצמה, ואף הגדירה מחדש את ישראל כ"בעלת הברית החזקה ביותר של אמריקה במזרח-התיכון". בנוסף, נאמר בה כי "ארה"ב לא תתרחק מישראל לעולם".
מדיניות החוץ הבסיסית של ארה"ב בכלל וכלפי המזרח-התיכון בפרט, אינה משתנה בהתאם לדייר השוכן בבית הלבן, אלא מעוצבת לדורותיה על סמך אינטרסים, ערכים והשקפת עולם מגובשת. בתפיסות אלה לישראל יש מקום של כבוד כבעלת ברית נאמנה וחיונית של ארה"ב, הן בפן הצבאי אסטרטגי והכלכלי, והן גם בפן המוסרי-אידיאי. מכאן מחויבותה העמוקה של ארה"ב לביטחון ישראל ולרווחתה.
אינטרס חיוני ראשון במעלה של ארה"ב במזרח-התיכון הוא למנוע את התגרענות איראן, וכן למנוע את הרחבת תחומי השפעתה ודחיקת רגלי ארה"ב מהאזור. כאן מצטלבים האינטרסים האמריקניים עם אלה של ישראל וגם, ובעיקר, עם האינטרסים של המדינות הסוניות החילוניות שאיראן מאיימת על שליטיהן. איראן קיצונית ומתחזקת פוגעת, ותמשיך לפגוע, בכל תהליך פוליטי אפשרי בין ישראל לפלסטינים, וגם תגרום לערעורו של הסדר העולמי.
את דברי אובמה ושיגורו המהיר של מיטשל לאזורנו יש לראות, אם כן, בפרספקטיבה רחבה יותר מאשר הסכסוך ישראלי-פלסטיני. יש בכך הבעת רגישות לצרכים הפנימיים של מדינות ערב ולבקשות האירופיות למעורבות רבה יותר של ארה"ב במזרח-התיכון. אך בראש ובראשונה יש בכך מסר, כי ארה"ב חוזרת לעמדת הובלה בינלאומית לאחר שנות הנסיגה של בוש. לארה"ב של אובמה יהיה קל יותר לסגור באופן הרמטי על איראן, באמצעות גיבוש קואליציה בינלאומית אפקטיבית שתטיל עליה סנקציות כלכליות, פיננסיות וטכנולוגיות.
על רקע הדברים האלה, יהיה על ישראל להבהיר כי אכן היא מבינה את החשיבות שבפתרון הבעיה הפלסטינית, שהרי גם לנו יש אינטרס עליון בכך, אך לפני הכול קיימת דחיפות לפתרון הבעיה האיראנית, שגם יקדם ויסייע לפתרון הבעיה הפלסטינית.
על האחראים ליחסים עם ארה"ב ומנהלי המו"מ איתה לדעת כי גם אם לא תמיד יש זהות אינטרסים בין שתי הידידות, הרי שלכל אחת יש זכות להביע את דעתה ולשמור על ביטחונה. מניסיון העבר למדנו שראוי להציג לאמריקנים עמדות ברורות, ולעמוד מאחוריהן, מאשר לדבר באופן דו-משמעי הפוגע באמון ומזמין יותר לחצים. גם אם לא מסכימים בכול, אפשר ורצוי להסכים על מה לא מסכימים, ולצעוד בדרך המשלבת באופן אופטימלי את האינטרסים של שתי המדינות. *
הכותב היה שגריר ישראל בארה"ב בשנים 2002-2006 וישתתף בפאנל בנושא "התיווך האמריקני בסכסוך הישראלי-ערבי" שיתקיים מחר באוניברסיטה העברית