הארץ: מהארכיון בארה"ב לפייסבוק: מסע בעקבות התורה השומרונית

המסע המפרך שעשו כתבי היד השומרוניים העתיקים מארץ ישראל לארצות הברית נקרא כמו סיפור הרפתקאות בלשי. תחילתו במצוקה כלכלית נוראה שפקדה את הקהילה הדתית הקטנה במאה ה-18, שבגינה נאלצה למכור את אוצרות התרבות שלה. סופו בימים אלה, בפרויקט דיגיטציה חלוצי, שמוביל חוקר אמריקאי-יהודי צעיר.

יוזם הפרויקט, ד"ר ג'ים רידולפו מקנטקי בארצות הברית, נמצא בימים אלה בישראל, כדי לקדם אותו. הוא מחלק את זמנו בין מחקר בתל אביב ופגישות עם אנשי הקהילה, המונה 750 בני אדם, בחולון ובהר גריזים.

בשבוע שעבר, בפגישה באוניברסיטת תל אביב, הוא סיפר על החזון שמאחורי הפרויקט החדש, החורג מגבולות האקדמיה. "המטרה שלנו היא לאפשר לקהילה השומרונית בישראל לחזור ולעיין בטקסטים העתיקים שלה, חלקם בני מאות שנים, שנמצאים בחוץ לארץ ואינם נגישים לרובה. ייחודו של הפרויקט בכך שהוא מיועד לבני הקהילה ולא רק לחוקרים שמתעניינים בנושא בהיבט האקדמי", אמר.

"הפרויקט מביא גאווה גדולה לקהילה", אמר החוקר בנימים צדקה, מבכירי הקהילה השומרונית, שמייעץ לפרויקט. "כתבי היד שלנו לא ימשיכו להתפורר אלא יישמרו היטב ויועברו לאינטרנט. השילוב בין כתבי היד העתיקים לאינטרנט פירושו גישה נוחה אליהם, שמשמעותה תרומה עצומה ללימודי השומרונות ולקהילה עצמה".

כתבי היד העתיקים של הקהילה השומרונית מפוזרים במוזיאונים, בספריות ובארכיונים בעולם, בעיקר בארה"ב, באירופה, באוסטרליה ובישראל. הקהילה מעריכה כי כ-4,000 כתבי יד שלה מפוזרים בעולם, בין היתר בספריות במנצ'סטר, אוקספורד, מישיגן, פאריס וסנט פטרבורג. במסגרת הפרויקט הנוכחי מוקם ארכיב דיגיטלי של הכתבים האלה, שנסרקים ועוברים דיגיטציה, בשיתוף עם הקהילה ובהתאמה לצרכים שלה.

רידולפו, בן 32, מיטיב לחבר בין ותיקי הקהילה וכתבי היד העתיקים שלה, לבין הדור הצעיר והטכנולוגיה המתקדמת ביותר. בסופו של הפרויקט יעמדו לרשות הקהילה השומרונית כל כתבי היד שלה בפורמט דיגיטלי, באתר אינטרנט, בפייסבוק ובאפליקציה לטלפונים ניידים. שימוש בטכנולוגיה של רשתות חברתיות יאפשר לשומרונים לשתף אלה את אלה בלימוד, תרגום ושימור ההיסטוריה שלהם.

תורה ולחם

איך הגיעו כתבי היד של הקהילה השומרונית לארה"ב ולשאר העולם, ומדוע רק כעת נעשים המאמצים לקבצם מחדש? התשובה לשאלה הזו לוקחת אותנו למסע חוצה גבולות היסטוריים, גיאוגרפיים ותרבותיים, שמערב פוליטיקה, כסף וטכנולוגיה.

השומרונים רואים עצמם כשרידים של ממלכת ישראל הקדומה, צאצאים של שבטי מנשה, אפרים ולוי. לפי המסורת השומרונית, הפילוג בינם לבין אחיהם, בני שבט יהודה, הגיע לשיא כשהשומרונים סירבו לקבל את ירושלים כמקום הנבחר להקמת בית המקדש ובחרו בהר גריזים שליד שכם כמקום קדוש.

הקהילה הגיעה לשיא גודלה במאה החמישית לספירה, כשמנתה יותר ממיליון בני אדם. חילופי השלטון בארץ ישראל, המרות הדת, גזירות ורדיפות שונות פגעו בקהילה וצימצמו את מספר חבריה למאה בלבד בתחילת המאה ה-20. בצר להם, נאלצו חברי הקהילה למכור את כתבי היד העתיקים שלהם, כדי לשרוד.

"המצב הכלכלי של השומרונים בשכם היה קשה, עקב המצוקה הכלכלית הנוראה בארץ", סיפר צדקה השבוע. "הדבר היחיד שהיה להם היו אלפי כתבי יד עתיקים, רובם במצב מתפורר, מפוזרים על מדפי אבן של בית הכנסת העתיק בשכם. בספריות פרטיות נותרו מאות כתבי יד כרוכים".

כך, במרוצת השנים ובעיקר במאות ה-18 וה-19, עשו דרכם ספרי תורה, תפילה, מדרש והלכה של הקהילה, לאספנים ולחוקרי דתות. "השומרונים היו במצב כלכלי רע מאוד, ולכן מכרו את כתבי היד שלהם בזול ובכמויות גדולות", סיכם רידולפו.

אחד האספנים החשובים שרכשו כתבי יד של השומרונים היה חכם הדת הקראי הרוסי אברהם פירקוביץ'. בשנת 1864 הוא בא לשכם ורכש אוסף כתבי יד שומרוניים שכלל 1,300 תעודות ויותר מ-18 אלף דפים.

את כתבי היד העמיסו אנשיו על ארגזים, שהובלו משכם ליפו על חמורים, ומשם באונייה לחצי האי קרים. התחנה הבאה היתה הספרייה הצארית בסנט פטרבורג - הנקראת היום הספרייה הלאומית הרוסית.

פרק חשוב נוסף בהיסטוריה של כתבי היד השומרוניים נרשם בתחילת המאה ה-20. אדוארד וורן, תעשיין ונדבן נוצרי עשיר ממישיגן בארה"ב, בא לביקור בישראל בתחילת המאה, מטעם ארגון נוצרי גדול שבראשו עמד.

בעת ביקורו ביפו ובירושלים הוא נחשף לעדויות על קהילה עתיקה החיה בארץ, שנאלצת למכור את כתביה כדי לשרוד. הפגישה שאורגנה לו עם הכוהן השומרוני הגדול, יעקב בן אהרן, השפיעה עליו ונגעה ללבו, והוא נענה להפצרותיו והחליט לסייע לקהילה. "הוא מאוד התרשם מכך שהכוהן לא ביקש כסף, אלא ביקש שיתרמו בית ספר לקהילה השומרונית, מתוך תקווה שיש לה עתיד", הסביר צדקה.

כאות תודה נתנו לו השומרונים כתבי יד עתיקים של התורה, ובכך דילדלו עוד יותר את הארכיון שלהם. "לא היה להם משהו אחר לתת לו בתמורה, כמתנה על עזרתו. הם הכירו רק צורה אחת של הכרת טובה - למסור את כתבי היד העתיקים שלהם בתמורה ללחם", הסביר צדקה. וורן גם רכש מהם כתבי יד נוספים, במסגרת תוכנית שאפתנית שהגה ולפיה כתבי היד יאוחסנו לשמירה, וכשהקהילה תשתקם היא תוכל לרכוש אותם מחדש.

אבל להיסטוריה היו תוכניות אחרות. כתבי היד הועמסו על אוניות ועשו דרכם למישיגן. וורן מת ב-1919 והוריש את כתבי היד לבניו, ש"לא ידעו מה לעשות עם האוצר שנפל לידיהם", כדברי צדקה. תחילה הציגו אותם במוזיאון משפחתי, אך ב-1950 סגרו את המוזיאון וחיפשו בית חדש לכתבי היד. משלא נמצא מקום ראוי, הם איחסנו אותם בארגזי קרטון במחסן של איצטדיון פוטבול מקומי.

כמעט 20 שנה לאחר מכן, בעקבות עבודות שיקום באיצטדיון שנעשו ב-1968, נמצאו מחדש כתבי היד השומרוניים. התחנה הבאה שלהם היתה אוניברסיטת מישיגן. כשפתחו המומחים והחוקרים את הארגזים, הם גילו עשרות כתבי יד, בהם שלושה ספרי תורה שומרוניים יקרי ערך, שלדברי צדקה שווים מיליוני דולרים. כתבי היד העתיקים ביותר באוסף מתוארכים למאות ה-3-6 לספירה. אחרים נכתבו במאה ה-15.

גם בפייסבוק

בנקודה זו נכנס לתמונה צדקה, שעומד בראש "מכון א.ב. ללימודי שומרונות" בחולון ועורך את עיתון הקהילה השומרונית. צדקה, היום בן 67, הוזמן למישיגן לסייע ברישום החומר ובארגונו.

אלא שבינתיים איבדה הקהילה חלקים נוספים מכתבי היד שלה, בעקבות פריצה לבית הכנסת בשכם ב-1995. הגנבים לקחו עמם שני ספרי תורה עתיקים בני 700 שנה, שהיו בשימוש יום-יומי בבית הכנסת. משטרת ישראל, המשטרה הפלסטינית והאינטרפול גויסו למאמץ לאתר את הגנבים. עם זאת, כפי שהעיד השבוע דובר הקהילה, שחר יהושע, "שני הספרים, ששוויים לא יסולא בפז, מעולם לא הושבו לשומרונים".

צדקה שב למישיגן ב-2003 והפציר באוניברסיטה לדאוג לכתבי היד השומרוניים ולהנגיש אותם לציבור הרחב. ארבע שנים חלפו עד שנענתה קריאתו. ג'ים רידולפו, שעבד בארכיון במסגרת פרויקט מחקרי אחר, גילה את כתבי היד השומרוניים לגמרי במקרה. "לא היה לי רקע מיוחד על הקהילה השומרונית או על התנ"ך. אני בא מתחום הכתיבה והרטוריקה, ומתעניין בקשר בין מחשבים לכתיבה", אמר בשבוע שעבר בתל אביב. אך משהו בכתבי היד האלה סיקרן אותו במיוחד, גם משום שלמד עברית. "רציתי לדעת מאיפה בא האוסף הזה - כי בדרך כלל מסתתר סיפור טוב מאחורי מקרים כאלה", סיפר.

בירור קצר חשף את הפרשה כולה והוא מיהר לשלוח אימייל לצדקה בחולון, ולהציע לו לשתף פעולה בפרויקט חדשני שהחליט ליזום בעקבות גילוי הכתבים. צדקה השיב בחיוב והוא משמש כיום יועץ לפרויקט. הקבוצה כולה מונה עשרה חוקרים. לצד רידולפו, עומד בראשה ד"ר ויליאם הארט-דייווידסון, מומחה ל"עיצוב מכוון משתמש".

זו גישה חדשנית ששמה דגש על הצרכנים והמשתמשים - במקרה הזה, הקהילה השומרונית - בעת תכנון הפרויקט ועיצובו.

לאחר שקיבלו מימון ראשוני מממשלת ארה"ב, נעשתה סריקה דיגיטלית של חלק מהחומר. השלב הבא היה הצגתם של כתבי היד הסרוקים לקהילה השומרונית בחולון ובהר גריזים, כדי ללמוד איך חבריה רוצים להשתמש בחומר. "הם אמרו לנו שסריקת כתבי היד והנגשת התרבות שלהם מאוד משמעותית להם. הם ביקשו מאתנו לאפשר גישה לסריקות בעמוד פייסבוק, ולפתח להם אפליקציה לקריאת הטקסטים בטלפונים הניידים", סיפר רידולפו.

בימים אלה הוא נמצא שוב בארץ כדי לקדם את הפרויקט. בשבוע שעבר אף נסע - לא בפעם הראשונה - להר גריזים, כדי לצפות בטקס זבח פסח המסורתי. רידולפו מתארח באוניברסיטת תל אביב במסגרת תוכנית פולברייט לחילופי סטודנטים ומרצים ולקידום הקשרים המדעיים בין ישראל לארה"ב, שמנוהלת בארץ על ידי קרן חינוך ארה"ב-ישראל. הוא אחד מ-1,200 חוקרים שעושים מחקרים בישראל בתמיכת התוכנית. בארה"ב הוא חלק מהסגל של אוניברסיטת סינסינטי באוהיו.

לצד זאת הוא חבר בארגון "מדעי הרוח הדיגיטליים", שמאגד חוקרים המתעניינים בהפיכת אוספים עתיקים לדיגיטליים. פרויקטים נוספים מהסוג הזה הם פרויקט הדיגיטציה של הגניזה הקהירית ומגילות ים המלח. "הארכיב השומרוני הוא דוגמה מעשית ליכולת לתרגם גם את הטכנולוגיה לשימור תרבות עתיקה וייחודית", אמר. בימים אלה הוא כותב ספר על הפרויקט.

במסגרת הפרויקט הנוכחי, נסרקו עד כה והועלו לאינטרנט 20 דפים מתוך שלושה ספרי תורה שומרוניים בני 500 שנה. נסרק גם כתב היד של ספר "דברים" משנת 1145, שנשמר בארכיון אחר בסינסינטי. רידולפו מנסה כעת לגייס כסף שיאפשר את המשך הפרויקט.

אף שהוא מעיד שאין קשר בין היותו יהודי למעורבותו בפרויקט החדש, רידולפו ממשיך בכך מסורת של קשר קרוב בין היהודים לעדה השומרונית. הדמות הבולטת ביותר בהיסטוריה המשותפת לשתי הקבוצות היתה יצחק בן צבי, נשיאה השני של ישראל, שסייע רבות לקהילה.

המגע הראשון שלו עם הקהילה היה ב-1908, כשעבד כפקיד בנמל יפו וחיפש מורה לערבית. "יום אחד הוא נתקל בחנות של שומרוני בשם אברהם בן מרחיב צדקה הצפרי, אשר עסק בכתיבה על מגילות נייר. האיש והחנות משכו את תשומת לבו", סיפר צדקה. השומרוני הזמין את בן צבי לגור בביתו, "ושם הוא נתקל בפלא הגדול של השומרונים, והחליט לעשות הכל כדי לעזור להם", כדברי צדקה.

ישראל צדקה, נכדו של אברהם בן מרחיב צדקה הצפרי, כתב לפני כמה שנים ב"הארץ", כי בן צבי "היה אולי היהודי הראשון שרכש את אמונם של בני שומרון מאז נפרדו דרכי ישראל ויהודה".

בספרו "זכרונות ורשומות", תיאר בן צבי את המפגש עם השומרונים. "כת קטנה, האומללה בכיתות ישראל, אשר נפרדה זה אלפי שנים וכבשה לה מסלול לעצמה", כדבריו. "רבות שבעה לעג מרדיפות שכניה תושבי שכם, אולם היא לא ויתרה על דתה, על לשונה ועל מנהגיה, והעיקר - מעולם לא ויתרה על מולדתה ועל הר קודשה. השומרונים לא זזו משכם ומהר גריזים עד היום... מופלא גורלם של השומרונים. כמה גדול כוחו של שבט קטן ודל זה העומד במריו נגד כל העולם במשך אלפי שנה".

מיהם השומרונים?

-השומרונים רואים עצמם צאצאי השבטים התנ"כיים אפרים, לוי ומנשה

-במאה ה-5 לספירה מנתה הקהילה יותר ממיליון נפשות, ובתחילת המאה ה-20 רק כמאה. כיום יש כ-750 שומרונים, המתגוררים בהר גריזים ובחולון

-מאמינים באלוהי ישראל, בנביא משה ובנוסח שונה במעט של התורה. מלים את בניהם. מאמינים בקיום מצוות התורה ככתבן וכלשונן, ללא פלפול ופירושים

-המקום הקדוש להם הוא הר גריזים שמעל שכם ולא ירושלים

-כותבים בכתב עברי קדום ומתפללים בלשון ובמבטא עברי עתיק

-חוגגים את חגי התורה בלבד: שבעה מועדים, בלי פורים וחנוכה, החלים בתאריכים שונים מעט מחגי היהודים בשל לוח שנה ייחודי. שומרים על מסורות כמו טקס זבח פסח ועלייה לרגל להר גריזים

-לפי אמונתם, הכוהן הגדול הוא צאצא ישיר של אהרון אחי משה

אתר הארץ